רִבִּי זְעִירָה בְּעִי קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ מְנַיִין שֶׁהוּא טָעוּן פִּדְיוֹן קוֹדֶשׁ הִילּוּלִים קוֹדֶשׁ חִילּוּלִים לָא מִתְמַנְעִין רַבָּנִין בֵּין הֵ''א לְחֵי''ת.
Pnei Moshe (non traduit)
מנין שהוא טעון פדיון. וכן הוא במעשר שני שם:
הלולים. ודרשי' קידש חלולים דלא מתמנעין רבנן לדקדק בין ה' לח' לפי שמתחלפין זע''ז ומכאן שהוא טעון חילול:
תַּנִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֶחָד שְׁבִיעִית וְאֶחָד 34a שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בֵּיעוּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָדֵין תַּנָּייָה לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כָּל עִיקָּר. מֵעַתָּה אַל יְהִי לוֹ קְדוּשָׁה וּקְדוּשָׁתוֹ מֵאֵילָיו לָֽמְדוּ. קוֹדֶשׁ הִילּוּלִים. הֲרֵי הוּא כְקוֹדֶשׁ שֶׁקּוֹרִן עָלָיו אֶת הַהַלֵּל. וִיְהֵא מוּתָּר לְאוֹנֵן. תַּנִּי מַגִּיד שֶׁהוּא אָסוּר לְאוֹנֵן. וִיְהֵא חַייָב בְּבֵיעוּר. בְּגִין דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר מִן הַבֵּיעוּר. וְיִפָּדֶה בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע.
Pnei Moshe (non traduit)
תני רשב''ג וכו'. בתוספתא שם דפליג ארבי ואליבא דב''ש דלדידיה לא למדו ב''ש נטע רבעי ממעשר שני כל עיקר כדמפרש הש''ס ופריך מעתה וכו' דהא לא ילפי ג''ש דקדש כלל וכל הני פרכות ושינויי כדלעיל:
תַּנִּי רִבִּי אַייְבוּ בַּר נַגַּרִי קוֹמֵי רִבִּי לָא דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמשִּׁיתוֹ יוֹסֵף עָלָיו. פְּרָט לְנֶטַע רְבָעִי שֶׁאֵין חַייָבִין עָלָיו חוֹמֶשׁ. וְחָזַר וְתַנָּא קוֹמוֹי שְׁתֵּי גְאוּלּוֹת הֵן אַחַת לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאַחַת לְנֶטַע רְבָעִי.
Pnei Moshe (non traduit)
תני ר' אייבו קומי ר' אילא. הך ברייתא דר' ישמעאל דדריש אליבא דב''ש דאין חומש לנטע רבעי דכתיב גבי מעשר ואם גאל וגו' עליו דוקא עליו הוא מוסיף חומש פרט לנטע רבעי וכו':
וחזר ר' אייבו ותני קומי ברייתא אחריתא. דס''ל כב''ה ומכפל גאל יגאל דרשינן שתי גאולות הן ודינן שוה לחיובא דחומש:
תַּמָּן תַּנֵּינָן רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי כָּל עִיקָּר. רִבִּי בִּיבִּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹדָה כְּבֵית שַׁמַּאי עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי כְּמַה דְּבֵית שַׁמַּאי אָמַר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בִשְׁבִיעִית. כֵּן רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְּתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּסוּרִיָּא וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בְּסוּרִיָּא. אָמַר לֵיהּ חֲמִי מַה אָמַר לֹא אָמַר אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בֵּיעוּר הָא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים יֵשׁ לוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי בְסוּרִיָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יהודה אומר אין לעכו''ם כרם רבעי בסוריא. תוספתא היא בספ''ק דתרומות. וכלומר תניא כי קושיין דלא א''ר יהוד' אלא בסוריא בלבד:
חמי מה אמר לא אמר אלא אין לו חומש ואין לו ביעור. כצ''ל וכן הוא במ''ש שם. כלומר הרי לא אמר רבי אליבא דב''ש דלמדו נטע רבעי ממע''ש אלא לענין זה בלבד דאין לו חומש ואין לו ביעור בשביעית הא שאר כל הדברים יש לו ואינו נלמד ממע''ש לענין שאר דברים ולפ''ז איכא למימר דר''י לאו כשיטת ב''ש הוא דאמר למילתיה וא''כ ס''ל כב''ש האי דין דנכרי לא נלמד ממעשר שני כלל ולעולם אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר:
אתייא דר' יהודה כב''ש. כלומר הא אנן חזינן דר' יהודה דמיקל בנטע רבעי כשיטת ב''ש היא דאתיא דמקילי בנטע רבעי והשתא קשיא דהא ע''ד דרבי דקאמר לעיל דלא למדו ב''ש נ''ר אלא ממע''ש וכמה דב''ש אמרי דלא למדין אנחנו נ''ר אלא ממעשר שני ולקולא וכדאמרן לעיל דלענין זה למדו כמה דתימ' אין מעשר שני בשביעית כן ודכוותה אין נטע רבעי בשביעית ואם כן טמא נמי כן אליבא דר' יהודה דשיטתיה כב''ש היא ואיהו נמי ס''ל דלא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני ולקולא אי הכי נימא כמה דתימר אין מע''ש בסוריא ודכותיה אין נטע רבעי בסוריא מן התורה ותו לא ולנכרי נימא נמי דלא פליג ר' יהודה אלא בסוריא דהואיל ועיקרה אינה מן התורה בסוריא לא גזרו רבנן לנכרי בסוריא והשתא מנ''ל דר''י ס''ל אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר ואפי' בא''י:
כיני מתניתא אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר. משום דלקמן קאמר דאיכא מאן דס''ל דבסוריא הוא דקאמר ר' יהודה אין לנכרי כרם רבעי דכל מצות התלוי' בקרקע אינם נוהגות בסוריא אלא מדרבנן דכיבוש יחיד הואי הלכך קאמר הכא דר''א מפרש דכיני מתניתא דלר' יהודה אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר ואפי' בא''י מקרקע שלו:
ר' ביבי בעי קומי ר' זעירא בשם ר' לעזר. כלומר דר''ז אמר בשם ר' לעזר הא דלעיל אליבא דר' יהודה ור' ביבי הקשה לו על זה:
תמן תנינן. בסוף פ''ג דתרומות.
שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בְּעִי הָא בֵית שַׁמַּאי אָמַר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָתָהּ שְׁלִישִׁית וְשִׁישִּׁית הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֹא יְהֵא בָהֶן נֶטַע רְבָעִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי שְׁלִישִׁית וְשִׁישִּׁית אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֵשׁ בָּהֶן מַעֲשֵׂר עָנִי. שְׁבִיעִית אֵין בָּהּ מַעֲשֵׂר כָּל עִיקָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
שמואל בר אבא בעי. על עיקר מילתיה דרבי אליבא דב''ש הא ב''ש אמר כו' ודכוותה אין נטע רבעי בשביעית כדאמר ר' לעיל והשתא נימא נמי ודכוותה שלישית וששית של השמטה שאין מעשר שני נוהג בהם והואיל ואין בהן מע''ש לא יהא בהן נטע רבעי:
חֵיפָא שְׁאַל הָא רִבִּי יוּדָה אָמַר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְסוּרִיָּא. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בְסוּרִיָּא. דִּכְוָתָהּ לֹא לָֽמְדוּ תְרוּמַת תּוֹדָה אֶלָּא מִתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּמַה דְְתֵימַר אֵין תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בַּמִּדְבָּר וְדִכְוָתֵיהּ לֹא תְהֵא תְרוּמַת תּוֹדָה בַּמִּדְבָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא לָֽמְדוּ מִמֶּנָּה אֶלָּא לְשֵׁיעוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר יוסי. דלא היא דלא למדו תודה מתרומת מעשר אלא לשיעורן א' מעשרה אבל לא ללמוד המקום והזמן שזה נוהג נוהג זה ושאני נטע רבעי ממעשר שני דהתם נלמד באיזה זמן היא נוהג ולפיכך נלמד ג''כ באיזה מקום הוא נוהג אבל תודה ולחמה היו קרבין במדבר:
חיפה שאל הא ר' יודה אמר וכו' כצ''ל וכן הוא במ''ש שם. כלומר דחיפה שאל לפי הברייתא דתוספתא דר' יהודה לא אמר אלא בסוריא וכשיטת ב''ש דלא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני וכמה דתימא אין מעשר שני בסוריא ודכוותה אין נטע רבעי בסוריא כדאמרי' לעיל והשתא אי נימא נמי בהא דכוותיה אשכחן בעלמא דלא למדו תרומת לחמי תודה אלא מתרומת מעשר והוא א' מעשרה כדתנן בפ' התודה ומכולן היה נוטל א' מעשרה מהן לתרומה ונימא דכמה דתימר אין תרומת מעשר במדבר שהרי לא נתחייבו בתרומות ומעשרות אלא לאחר שבע שכיבשו ושבע שחילקו וכך ודכוותה לא תהא תרומת תודה נוהגת במדבר ונפקא מינה להאומר הרי עלי לחמי תודה שבמדבר ואם לא היו נוהגין במדבר אין הנדר חל עליו כלל.
א''ר יוסי. לא דמיא דשלישית וששית אע''פ שאין בהם מע''ש הרי יש בהן מעשר עני אבל שביעית אין בה מעשר כל עיקר ולא אמרו ב''ש דלמדין נטע רבעי ממעשר שני לקולא אלא בשביעי' בלבד הואיל ואין בה מעשרות כלל הלכך מקילין בה גם לענין נטע רבעי דאין לו חומש ולא ביעור.
תַּנִּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא נִתְחַייְבוּ יִשְׂרָאֵל בְּנֶטַע רְבָעִי אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִילְּקוּ. אָמַר רַב חִסְדָּא אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה כְּשִׁיטַּת דְּרִבִּי יוּדָה אָבוֹי. כְּמַה דְּרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְּתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהוּא בְשִׁיטַּת בְּנוֹ סוּרִיָּא לְמֵדָה מֵאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֵין אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמֵדָה מִסּוּרִיָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
סוריא למדה מי''ד שנה ואין י''ד שנה למדה מסוריא. כלומר דבשלמא איפכא הוה שייך שפיר לומר דכמו דס''ל דנטע רבעי לא היה נוהג אלא לאחר י''ד שנה אבל קודם שכיבשו ונתיישבו בארץ לא נתחייבו א''כ ה''ה לזמן שאח''כ בסוריא דכיבוש יחיד הוא ולאו שמיה כיבוש אבל היאך נלמד זמן הקודם שלא היה נוהג קודם י''ד ממה דא''ר יודה בזמן שאח''כ שאינו נוהג בסוריא דאימא לך דלא יליף ר' יהודה נטע רבעי ממעשר לענין זה אלא דס''ל כסתמא דמתני' דשלהי פ''ק דקידושין דערלה נוהגת בכל מקום ואפי' בחו''ל וכיון דערלה בכ''מ גם נטע רבעי בכ''מ:
א''ר יוסי והוא בשיטת בני. כמו בנו. בתמיה דמהיכן אתה למד לומר כן אליבא דר' יודה דסבירא ליה דנטע רבעי ג''כ לאחר י''ד שנה דאת אמרת דר' יוסי אזיל בשיטת אבוי:
אתיא דר' יוסי בר''י בשיטת דר' יודה אבוי. דכמה דר' יהודה אמר לעיל בברייתא דלא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני דאינו נוהג בסוריא כמו דאינו נוהג מעשר שני בסוריא וה''נ ודכוותה דאין נטע רבעי נוהג אלא לאחר י''ד שנה כמו מעשר שני והיינו נמי דר' יוסי בר' יודה:
כְּתִיב וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִּׁית תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר הֲרֵי אַתְּ כְּמוֹסִיף פֵּירוֹת חֲמִישִּׁית עַל פֵּירוֹת רְבִיעִית מַה פֵּירוֹת חֲמִישִּׁית לִבְעָלִים. אַף פֵּירוֹת רְבִיעִית לִבְעָלִים. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי כְּרִבִּי יְהוּדָה. כְּמַה דְּרִבִּי יְהוּדָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כִּנְכָסָיו כֵּן רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כִּנְכָסָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
כמה דר' יודה עושה אותו כנכסיו. דהא אמרינן לעיל דר' יודה בשיטת בית שמאי קאי דסבירא להו דיש לו פרט ועוללות כמו שאר הכרם דלאו ממון גבוה הוא אלא ממון בעלים וכן ריה''ג עושה נטע רבעי כנכסיו:
הרי את כמוסיף וכו' כלומר דהוקשו זה לזה לענין דממון הבעלים הן כמו של שנה החמישית:
ריה''ג אומר. להכי הוא דאתא ללמדנו ובשנה החמישית אדלעיל בשנה הרביעית קאי.
כתיב ובשנה החמישית וגו'. ברייתא היא בת''כ פ' קדושים והכי תנינן התם מנין לשלשים יום לפני ר''ה הרי הן ככל השנה ת''ל ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. ודריש מלהוסיף דל' יום לפני שנה החמישית הרי הן כחמישית:
רִבִּי יִרְמְיָה בְּעִי קוֹמֵי 34b רִבִּי זְעִירָא כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כִּנְכָסָיוֹ מַהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. אָמַר לֵיהּ כַּיי דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לֹא סוֹף דָּבָר הֲלָכָה זוּ אֶלָּא כָּל הֲלָכָה שֶׁהִיא רוֹפֶפֶת בְּבֵית דִּין וְאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מַה טִיבָהּ צֵא וּרְאֵה מַה הַצִּיבּוּר נוֹהֵג וּנְהוֹג. וַאֲנָן חָמֵיי צִיבּוּרָא דְּלָא מַפְרְשִׁין. אָמַר רִבִּי מָנָא אִילּוּ נֶאֱמַר כְּבֵית שַׁמַּאי וְיֵשׁ צִיבּוּר כְּבֵית שַׁמַּאי. אָמַר רִבִּי אָבִין כְּלוּם לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְּתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר אבון. דאף אליבא דב''ש נוכל לפשוט דכלום למדו נטע רבעי לקולא אלא ממעשר שני וא''כ כמעשר שני דלא שייך להפריש ממנו מעשר אחר וה''ה בנטע רבעי כן:
מהו שיהא חייב במעשרות. כשאר תבואת הכרם שלו:
א''ל. בזה נימא כהאי דאמר ריב''ל לקמן בפ''ה דמעשר שני וכן בפ''ז דיבמות לא סוף דבר הלכה זו וכו' דקאמר התם אלא בכ''מ שהלכה רופפת בב''ד ומסופקת לידע מה טיבה צא וראה מה הציבו' נוהג ונהוג כן ואנן רואין להציבור דלא מפרשין מעשרות מנ''ר:
א''ר מנא אילו נאמר כב''ש. כלומר הלא השאלה היא למ''ד שעושה אותו כנכסיו וזהו כב''ש כדלעיל ואי להאי מ''ד חייב במעשרות או לא ואת אמרת לי ראה איך הציבור נוהג ויש צבור כב''ש בתמיה וכי הצבור אליבא דב''ש סברי הלא אין הלכה כב''ש ואנן אליבא דב''ש גופייהו ולמאן דס''ל כוותייהו מיבעיא לן:
רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עִיסַּת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם כְּרִבִּי מֵאִיר פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה כְּרִבִּי יְהוּדָה חַייֶבֶת בְּחַלָּה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם אֲבָל בִּגְבוּלִין לֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
כר''מ. דס''ל ממון גבוה הוא פטורה מן החלה דלאו עריסותיכם מיקריא ולדר''י דפליג עליה ולאו ממון גבוה הוא חייבת בחלה:
לא אמר אלא בירושלם אבל בגבולין. וקודם שנפדה לא דד''ה ממון גבוה הוא:
רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֶן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מְחַייֵב בְּפֶרֶט מַהוּ שֶׁתְּהֵא חַייֶבֶת בְּחַלָּה. אָמַר לֵיהּ וְלֹא רִבִּי יוּדָה הִיא וְסָֽבְרִינָן מֵימַר כָּל הָדָא הִלְכְתָא רִבִּי יוּדָה כְּבֵית שַׁמַּאי.
Pnei Moshe (non traduit)
כדברי מי שהוא מחייב. לנטע רבעי בפרט מהו שתהא חייבת בחלה:
א''ל ולא ר' יהודה היא. דהוא קאי בשיטתיה דב''ש דמתני' והלא סברין אנן מימר דכל הדא הלכתא דר' יודא כב''ש היא כדאמרינן לעיל והשתא לר יהודה הא אמרינן דעיסת מע''ש חייבת בחלה וה''ה נטע רבעי דבעי אליבא דר' יהודה דסובר דילפינן נטע רבעי לכל מילי ממעשר שני וממון בעלים הוא:
משנה: כֶּרֶם שֶׁכּוּלּוֹ עוֹלֵלוֹת רִבִּי אֱלִעֶזֶר אוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת וְרִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לָעֲנִייִם. אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כִּי תִבְצוֹר לֹא תְעוֹלֵל אִם אֵין בָּצִיר מְנַיִין עוֹלֵלוֹת אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָא וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אֲפִילוּ כּוּלּוֹ עוֹלֵלוֹת אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר כִּי תִבְצוֹר לֹא תְעוֹלֵל אֵין לָעֲנִייִם בְּעוֹלֵלוֹת קוֹדֶם לְבָצִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
משיעבור ממנה. הוי שכחה דכל גפן וגפן מן הרוגליות כאומן בפ''ע חשיבא וכשעבר ממנה אין לו לשוב:
וברוגליות. הן הגפנים העומדים ע''ג הקרקע שדורסים עליהם ברגל:
כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה. כלומר לאחר שעבר ממנה אם במקום שנזכר אינו יכול לפשוט את ידו וליטול קרינן ביה לא תשוב לקחתו:
בעריס. כרם שהגפנים שלה מודלות ע''ג כלונסות ועצים וכדתנן בריש פ''ו דכלאים ונקרא עריס מל' אף ערשנו רעננה:
יתנו שכר גידולן להקדש. מה שמשביחין בכל שעה בתוך קרקע של הקדש יתנו העניים כפי אותו השבח להקדש והלכה כר' יוסי:
העוללות לעניים. שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:
מתני' ומשנודעו העוללו'. שניכר מה הוא אשכול ומהו העוללות:
מתני' כרם שכולו עוללות שאין בו אשכול שיש לו כתף ונטף:
אם אין בציר מנין עוללות. כשאין לבה''ב לבצור א''כ אין חיוב עוללות דכי תבצור כתיב:
וכרמך לא תעולל. משמע אפי' כולו עוללות לא תקח ולעניים הן:
קודם הבציר. קודם שיתחיל הבע''ה לבצור ומפרש בגמ' כמה יבצור שיהא חייב בעוללות והלכה כר''ע:
הלכה: וְדִכְווָתָהּ אִם אֵין בָּצִיר אֵין פֶּרֶט עַד שֶׁיְּהֵא בָּצִיר בְּצַד הַבָּצִיר. אֲכָלָתָן חַיָּה לֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרו להן חכמים וכו'. תוספתא בסוף פ''ג דפסחים:
גמ' תמן תנינין. ס''פ מקום שנהגו גבי ו' דברי' שעשו אנשי יריחו ושלשה מיחו בידם חכמים וא' מהם מתירין בגמזיות של הקדש ענפי האילן שצמחו לאחר שהקדישו האילן היו נוהגין בהן היתר. וגרסי' לכולה דהסוגיא שם:
מפני בעלי אגרוף. שהיו ביניהן והיו נוטלין זה מזה בזרוע עמדו והקדישו האילנות לשמים ולא הקדישו מתחלה אלא הקורות שאותן היו בעלי אגרוף נוטלין בזרוע וכך הוא בהדיא בתוספתא פ''ט דזבחים:
מה רבנן סברין מימר קורות ופירות הקדישו. כצ''ל וכן הוא בפסחים. כלומר דשואל הש''ס וכי מטעם זה מיחו בידם שהיו סוברין שהקורות וגם הפירות והן הגידולין שלאחר מיכן הקדישו בתמיה:
וקאמר דלא היא. ואפי' תימר קורות הקדישו פירות לא הקדישו צריכא לרבנן. וכן הוא שם. כלומר דלעולם לא הקדישו בפירוש הגידולין ואפ''ה מספקא להו לרבנן ומשום שגידולי הקדש הן וכדבעי לקמיה והלכך לא הסכימו עמהם על שנהגו בהן היתר בלי שום ספק:
המקדיש שדה אילן. דאיבעיא להו המקדיש שדה אילן מהו שיהא לו שיור בגידוליהן או דאסורין לו מפני שהן גידולי הקדש:
נשמעינה מן הדא. מהמתני' דקתני אם משנודעו העוללות הקדיש העוללות לעניים והרי הן גידולי הקדש ואעפ''כ הן לעניים אלמא דיש שיור לגידולין:
שנייא היא. הכא שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ולא חל עליהם הקדש כלל:
מעתה. א''ה דאין הקדש חל על חלק העניים מאי אריא משנודעו אפי' לא נודעו העוללות יהיו העוללות שאח''כ לעניים דאותן לא הוו הקדש:
שנייא היא שהיא כרם הקדש. דמאחר שלא נודעו בשעה שהקדיש הוו כעוללות מכרם הקדש ואין בהן לעניים:
כהדא דתני. בתוספתא פ''ג:
פטור מן הערלה. דלכם כתיב פרט לשל הקדש וכיון דאין ערלה אין רבעי:
ומן העוללות. דכרמך כתיב פרט לשל הקדש וכן דריש בספרי ובתוספתא חסר ומן העוללות:
וחייב בשביעית. כדדריש ר' יוחנן דכתיב ושבתה הארץ שבת לה' והא כתיב בתריה שבת לה' אלא ללמדך אפי' דבר שהוא לה' קדושת שביעית חלה עליו.
גמ' ודכוותה אם אין בציר אין פרט. והפרט שנופל מאליו קודם שיתחיל לבצור אין לעניים בהם כלום כדכתיב וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט הוקש הפרט לעוללות:
עד שיהא בציר בצד הבציר. כלומר עד שיתחיל הוא לבצור ויהיה שיעור הבציר כדלקמיה בצד הבציר שהתחיל הוא הא אכלתן חיה לא ראינו מצטרף עם מה שהבציר לשימור בציר:
וְכַמָּה הוּא בָּצִיר דְּבֵית שִׁילָא אָֽמְרֵי שְׁלֹשָׁה אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין רְבִיעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
שהן עושין רביע. שיכול לעשות מהן יין רביעית הלוג כדאשכחן בעלמא ששיערו ברביעית:
וכמה הוא שיעור בציר. שיהא אח''כ חייב בעוללות:
וְהָא רִבִּי עֲקִיבָה מְקַייֵם תְּרֵי קְרָאֵי. וּמָה דְרִבִּי לִיעֶזֶר וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְאֵין לָעֲנִייִם בְּעוֹלֵלוֹת קוֹדֶם לְבָצִיר זָכָה בָהֶן בַּעַל הַבַּיִת לְפוּם כָּךְ צָרִיךְ מֵימַר וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
לפום כן צריך מימר וכרמך לא תעולל. ושם לא הוזכר בציר לומר לך דלעולם הבעה''ב אינו יכול לזכות בהן אלא יתקיימו עד שיתתיל לבצור שיעור בציר ואז יזכו בהן העניים:
ומה דר' אליעזר. ומה מקיים ר''א בקרא וכרמך לא תעולל. שלא תאמר הואיל ואין לעניים בעוללות קודם לבציר כלומר דבהא וודאי ר''א נמי ס''ל דעוללות אחר כי תבצור נאמרו וה''א דהואיל ואכתי אין לעניים זכות בהם א''כ יזכה בהן בעה''ב אם הוא רוצה דלא נתחייב ליתן להעניים עד אחר שיבצור:
והא ר''ע מקיים תרי קראי. ניחא לר''ע דדריש ומקיים נמי קרא דר''א כדאמר במתני':
משנה: הַמַּקְדִּישׁ אֶת כַּרְמוֹ עַד שֶׁלֹּא נוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת אֵין הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִייִם. וּמִשְּׁנוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִייִם. רִבִי יוֹסֵי אוֹמֵר יִתְּנוּ שְׂכַר גִּידּוּלִין לְהֶקדֵּש. וְאֵי זוּ הִיא שִׁכְחָה בְּעָרִיס כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדָיו לִיטְּלָהּ. וּבְרוֹגָלִיּוֹת מִשֶּׁיַּעֲבוֹר מִמֶּנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
משיעבור ממנה. הוי שכחה דכל גפן וגפן מן הרוגליות כאומן בפ''ע חשיבא וכשעבר ממנה אין לו לשוב:
וברוגליות. הן הגפנים העומדים ע''ג הקרקע שדורסים עליהם ברגל:
כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה. כלומר לאחר שעבר ממנה אם במקום שנזכר אינו יכול לפשוט את ידו וליטול קרינן ביה לא תשוב לקחתו:
בעריס. כרם שהגפנים שלה מודלות ע''ג כלונסות ועצים וכדתנן בריש פ''ו דכלאים ונקרא עריס מל' אף ערשנו רעננה:
יתנו שכר גידולן להקדש. מה שמשביחין בכל שעה בתוך קרקע של הקדש יתנו העניים כפי אותו השבח להקדש והלכה כר' יוסי:
העוללות לעניים. שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:
מתני' ומשנודעו העוללו'. שניכר מה הוא אשכול ומהו העוללות:
מתני' כרם שכולו עוללות שאין בו אשכול שיש לו כתף ונטף:
אם אין בציר מנין עוללות. כשאין לבה''ב לבצור א''כ אין חיוב עוללות דכי תבצור כתיב:
וכרמך לא תעולל. משמע אפי' כולו עוללות לא תקח ולעניים הן:
קודם הבציר. קודם שיתחיל הבע''ה לבצור ומפרש בגמ' כמה יבצור שיהא חייב בעוללות והלכה כר''ע:
הלכה: תַּמָּן תַּנֵּינָן מַתִּירִין בְּגֻמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. אָֽמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים אֵין אַתֶּם מוֹדִין לָנוּ בְּגִידּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ שֶׁהֵן אֲסוּרִין. אָֽמְרוּ לָהֶן אֲבוֹתֵינוּ כְּשֶׁהִקְדִּישׁוּ לֹא הִקְדִּישׁוּ אֶלָּא קוֹרוֹת מִפְּנֵי בַּעֲלֵי אֶגְרוֹף שֶׁהָיוּ בָאִין וְנוֹטְלִין אוֹתָן בִּזְרוֹעַ. מַה רִבָּנִין סָֽבְרִין מֵימַר קוֹרוֹת וּפֵירוֹת הִקְדִּישׁוּ . וַאֲפִילוּ תֵימַר קוֹרוֹת וּפֵירוֹת קוֹרוֹת הִקְדִּישׁוּ וּפֵירוֹת לֹא הִקְדִּישׁוּ. צְרִיכָה לְרַבָּנִין הַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵה אִילָן מַהוּ שֶׁיְּשַׁייֵר לוֹ בְגִידוּלֵיהֶן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא מִשְּׁנוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִייִם. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ לֹא נוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת יְהוּ הָעוֹלֵלוֹת שֶׁל עֲנִייִם. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהִיא כֶּרֶם הֶקְדֵּשׁ כְּהָדָא דְתַנִּי הַנּוֹטֵעַ כֶּרֶם לְהֶקְדֵּשׁ פָּטוּר מִן הָעָרְלָה וּמִן הָֽרְבָעִי וּמִן הָעוֹלֵלוֹת וְחַייָב בִּשְׁבִעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרו להן חכמים וכו'. תוספתא בסוף פ''ג דפסחים:
גמ' תמן תנינין. ס''פ מקום שנהגו גבי ו' דברי' שעשו אנשי יריחו ושלשה מיחו בידם חכמים וא' מהם מתירין בגמזיות של הקדש ענפי האילן שצמחו לאחר שהקדישו האילן היו נוהגין בהן היתר. וגרסי' לכולה דהסוגיא שם:
מפני בעלי אגרוף. שהיו ביניהן והיו נוטלין זה מזה בזרוע עמדו והקדישו האילנות לשמים ולא הקדישו מתחלה אלא הקורות שאותן היו בעלי אגרוף נוטלין בזרוע וכך הוא בהדיא בתוספתא פ''ט דזבחים:
מה רבנן סברין מימר קורות ופירות הקדישו. כצ''ל וכן הוא בפסחים. כלומר דשואל הש''ס וכי מטעם זה מיחו בידם שהיו סוברין שהקורות וגם הפירות והן הגידולין שלאחר מיכן הקדישו בתמיה:
וקאמר דלא היא. ואפי' תימר קורות הקדישו פירות לא הקדישו צריכא לרבנן. וכן הוא שם. כלומר דלעולם לא הקדישו בפירוש הגידולין ואפ''ה מספקא להו לרבנן ומשום שגידולי הקדש הן וכדבעי לקמיה והלכך לא הסכימו עמהם על שנהגו בהן היתר בלי שום ספק:
המקדיש שדה אילן. דאיבעיא להו המקדיש שדה אילן מהו שיהא לו שיור בגידוליהן או דאסורין לו מפני שהן גידולי הקדש:
נשמעינה מן הדא. מהמתני' דקתני אם משנודעו העוללות הקדיש העוללות לעניים והרי הן גידולי הקדש ואעפ''כ הן לעניים אלמא דיש שיור לגידולין:
שנייא היא. הכא שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ולא חל עליהם הקדש כלל:
מעתה. א''ה דאין הקדש חל על חלק העניים מאי אריא משנודעו אפי' לא נודעו העוללות יהיו העוללות שאח''כ לעניים דאותן לא הוו הקדש:
שנייא היא שהיא כרם הקדש. דמאחר שלא נודעו בשעה שהקדיש הוו כעוללות מכרם הקדש ואין בהן לעניים:
כהדא דתני. בתוספתא פ''ג:
פטור מן הערלה. דלכם כתיב פרט לשל הקדש וכיון דאין ערלה אין רבעי:
ומן העוללות. דכרמך כתיב פרט לשל הקדש וכן דריש בספרי ובתוספתא חסר ומן העוללות:
וחייב בשביעית. כדדריש ר' יוחנן דכתיב ושבתה הארץ שבת לה' והא כתיב בתריה שבת לה' אלא ללמדך אפי' דבר שהוא לה' קדושת שביעית חלה עליו.
גמ' ודכוותה אם אין בציר אין פרט. והפרט שנופל מאליו קודם שיתחיל לבצור אין לעניים בהם כלום כדכתיב וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט הוקש הפרט לעוללות:
עד שיהא בציר בצד הבציר. כלומר עד שיתחיל הוא לבצור ויהיה שיעור הבציר כדלקמיה בצד הבציר שהתחיל הוא הא אכלתן חיה לא ראינו מצטרף עם מה שהבציר לשימור בציר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source